מקור הסימן 道 (דוֹ) ותורת הטאו הסינית
המילה "דוֹ" (道) מוכרת לנו מאמנויות הלחימה: ג'וּדוֹ (柔道), אָייקִידוֹ (合気道), קֶנְדוֹ (剣道), קוֹבּוּדוֹ (古武道), קְיוּדוֹ (弓道) וכמובן קראטה דו</ (空手道). משמעות המילה: דרך, משעול. המילה דוֹ (道) מלמדת אותנו שאמנויות הלחימה הנ"ל אינן משמשות רק כפעילות פיזית, אלא מהוות דרך חיים למתאמן ושמות דגש על החיבור בין הגוף לנפש. הסימן 道 (דוֹ dō ביפנית | טָאוּ dào בסינית), ככלל סימני הקאנג'י, מקורו בסין ובעבר הוא נכתב באופן הבא:
ציור זה הוא שילוב של שלושה סימנים אשר צירופם מבטא אדם הרץ במשעול. זקני סין אשר היו הראשונים ללמד את תורת הטאו לפני אלפי שנים, סיכמו את תנועת היקום וזרימת כל החי בו בציור זה של אדם הרץ במשעול.
המשעול הזה, הטאו, שייך לכולם ולא צריך לעשות כל פעולה מיוחדת כדי ללכת בו. הטאו זורם עבור האנשים הפשוטים ולא רק עבור הנזירים הטאואיסטים. כולנו חיים את הטאו. ההבדל הקיים הוא בין אלה שמודעים לו ובין אלה שאינם… להיות מודע לטאו זה אומר לדעת שהטבע לא שייך לנו והוא לא סתם שטח שיש לכבוש, אלא ההיפך הוא הנכון. אנו שייכים לטבע ואפילו כפופים לו; כולנו תלויים בזריחת השמש, העונות מתחלפות אצל כולם, כולנו חשופים לתופעות הטבע הקטלניות, כולנו מזדקנים… להיות מודעים לטאו זה אומר לחיות את חיינו בפשטות ולדעת שאנו בסך הכול בני אדם ההולכים במשעול…
איך ה"דו" בא לידי ביטוי בחייו של הקראטקה?
אם נרצה לראות את פנינו, ניאלץ להביט במראה. ככל שהמראה מלוטשת יותר, כך נראה את פנינו יותר בבירור ובפרופורציות הנכונות. אם נרצה לבחון את נפשנו, באיזו מראה נביט?
עבור הקראטקה, האימון הפיזי הוא זה המשמש לו כמראה המשקפת את חייו ואת אישיותו; הקשיים שאיתם נאלץ הלוחם להתמודד באימון, משקפים, למעשה, את קשיי היומיום. הדרך בה הוא בוחר להתמודד עם קשיים אלה היא הדרך בה יבחר להתמודד איתם בחייו.
הגוף לא יודע לשקר. הוא יראה לנו את חולשותינו כמו את צדדינו החזקים. הגוף יראה לנו מתי אנו מוותרים לעצמנו ומתי נלחמים… ומי שיוותר לעצמו באימון- יוותר לעצמו גם בחיים. דרך האימון בדוג'ו מתאפשר לקראטקה לא רק לאמן את גופו, אלא לאמן גם את נפשו. כפי שהוא מתרגל אלמנטים פיזיים על מנת לשפר את תנועתו, כך הוא מתרגל התנהגות על מנת לשפר את אישיותו; הוא נלחם ביצריו האנוכיים ונזהר שלא לחטוא בגאווה או במה שמוכר לנו כאגו מנופח. הוא מחויב לנהוג בדוג'ו בצניעות, בפשטות ובכבוד כלפי זולתו.
הוא מגיע יחף ולבוש בחליפת איכרים עתיקה. כשעליו לשבת – הוא יושב על הרצפה. כשהוא פונה למוריו או לחבריו – הוא קד אליהם קידה… ובעצם, הוא מתרגל בנוסף לאימונים הפיזיים גם התנהגות של צניעות, פשטות וערכים נוספים, אותם ישאף ליישם בחייו האישיים.
