קידה

המילה ריי (礼- Rei) פירושה הוקרה או הפגנה של הכרת תודה. במנטאליות היפנית הקידה היא הדרך העיקרית לבצע זאת.

האלמנט הראשון בקראטה הוא הקידה. הקידה מלמדת את הלוחם פרק בצניעות וכבוד לזולת בעוד כבוד הוא ערך עיקרי באמנות הקראטה. כפי שהגדיר מאסטר גיצ'ין פונאקושי (מייסד שיטת ה"שוֹטוֹקָאן" ואבי הקראטה המודרני): "קראטה מתחיל ומסתיים באדיבות". הכניסה לדוג'ו והיציאה ממנו, מפגש בין אנשי קראטה, הקאטה, עבודה עם בן זוג על קיהון או קומיטה, כל אלה ועוד מתחילים ונגמרים בקידה.

הקידה היא אות כבוד המסמלת מקום נמוך יותר, כשאנו מנמיכים את עצמנו ביחס לעומד מולנו, אנו מרוממים אותו. הנמכה פיזית זו ממפגינה פתיחות ללמידה, קבלה והוקרת תודה. קידה מתבצעת באופן פיזי ע"י הרכנת הראש והטיית הגוף לפנים ובכך היא מדומה לכוס יין אשר הטייתה גורמת לתזוזת היין אשר חושפת את המקום הריק הנותר בכוס.

בעבר, קרבות פנים מול פנים בין לוחמים היו הכרחיים ושכיחים בקרב תושבי המזרח והלוחם נדרש לשלוט בכלים אשר רכש במהלך לימודי הקראטה על מנת להגן על גופו ולפגוע ביריבו, לעתים רבות עד מוות. למרבה הפלא קרב כזה היה מתחיל ומסתיים בקידה כאות תודה ליריב המאפשר ללוחם להתפתח וללמוד.

כיום לחימה כזאת איננה דבר יומיומי ועל הלוחם לשלוט בכליו, יותר בכדי למנוע עימותים. בעצם מה שנשאר מהלחימה בעבר, הם הקידה והרצון להתפתחות ולמידה מתמדת מכל אדם, אפילו מהיריבים.