קנוואה מאבוני (Kenwa Mabuni 摩文仁 賢和) נולד במחוז שוּרי אשר באוקינאווה בשנת 1889, צאצא של אחד מהלוחמים האמיצים של אצילי אוקינאווה. מאבוני היה ילד חולני וחלש.
בשנת 1902 כשהיה בן 13, נשלח ללמוד "שוּרי טֶה" אצל אחד מהמורים הגדולים של אוקינאווה – יאסוטסונה (אנקו) איטוסו, כדי לשפר את בריאותו, ומאז לא הפסיד יום של אימונים.
בשנת 1909, בעידודו של מורו איטוסו להרחיב את אופקיו באומנויות לחימה, ובהמלצת חברו הטוב – צ'וג'ון מיאגי, החל ללמוד אצל המורה הגדול – קאנריו היגאונה, במחוז נָאהַה. לאחר זמן מה, החל מָאבּוּנִי לקבל שעורים גם אצל סיישו אראקאקי (Seishō Arakaki) בנָאהַה שלימד אותו גם קוֹבוּגִ'טְסוּ. מָאבּוּנִי גם הושפע באותה תקופה מה"פוקיין" (FuKien), אגרוף העגור הלבן, אצל המורה הסיני: וו שיאן גוי (Wu Xian Gui).
כשנודע למָאבּוּנִי על מות מורו הנערץ – איטוסו בשנת 1915, הוא היה נסער מאד. הוא בנה לכבוד מורו מקדש לפני קברו כפי הנהוג עפ"י המסורת, ובמשך שנה הגיע לאתר הקבורה ותרגל בשקדנות את הקאטות שיצר איטוסו כדי לחלוק לו כבוד.
כאשר סיים את שירות החובה הצבאי שלו תפקד מָאבּוּנִי כשוטר, ועד שנת 1918 הוא הפך לדמות מכובדת וחשובה בתחום אומנויות הלחימה. בערך בשנת 1922, ייסד מָאבּוּנִי כיתת מחקר בביתו שכללה חברים כגון: צ'וֹשִין צִ'יבָּאנָה, גִיצִ'ין פוּנָאקוֹשִי, צ'וֹג'וּן מִיאָגִי, גוֹ קֶנְקי, צ'וֹיוֹ מוֹטוֹבּוּ וג'וּהאטְסוּ קיוֹדָה. חלומו של מאבוני היה ליצור שיטת קראטה אחת המאחדת בתוכה את כל השיטות מכל מחוזות אוקינאווה.
באותה תקופה, כשגִיצִ'ין פוּנָאקוֹשִי הדגים את ה"טה" (שמו הלא מוגדר של הקראטה באותה תקופה) ליפנים, גם למאבוני היה הכבוד להדגים את ה"טה" בנוכחות הנסיך קוני (Kuni) והנסיך קאצ'ו (Kacho).
כדי לקבל את אישור ממשלת יפן לעסוק בקראטה, ארגון ה"דאי ניפון בוטוקו קאי" (大日本武德會 Dai Nippon Butoku Kai) דרש הגדרה ושם לשיטות הקראטה השונות הנלמדות. באופן אוטומטי מאבוני קרא לשיטתו "האנקו ריו" (Hanko Ryū) שפרושו "שיטת מחצית הלב". אך לבסוף החליט על השם "שִיטוֹ רִיוּ" (Shito Ryū) במטרה לחלוק כבוד לשני מוריו.
מאבוני השתמש בקאנג'י הראשון של השם איטוסו אנקו 糸洲 安恒 (הַנֶּהְגָה גם כ-"שִי"), ובקאנג'י הראשון של השם היגאונה קנריו 東恩納 寛量 (הַנֶּהְגָה גם כ-"טוֹ"). שילוב שני סימני הקאנג'י בתוספת המילה "רִיוּ" (שיטה), יצרו את השם: "שיטו ריו" 糸東流.
בין השנים 1927-1928, נסע מָאבּוּנִי לאוסקה, יפן, ללמד שיטו ריו ולאחר שנים מספר החליט לקדם ולהעלות בדרגה את השיטו ריו באוסקה. על מנת להפיצה בציבור יפן, החל לבצע הדגמות של שבירת לבנים וכדומה כדי להוכיח את כוחו של הקראטה, ונתן שיעורים בתחנות משטרה ברחבי מערב יפן. לבסוף עבודתו הקשה השתלמה וה"שִיטוֹ רִיוּ" התפרסם והתפתח וסיפח למשפחתו הרבה תלמידים.
לאחר המלחמה המזרח אסיאתית הגדולה (Pacific War) אנשי שיטו ריו רבים מתו. מאבוני בקושי הצליח לשרוד ממה שהמלחמה הותירה אחריה, אך לשיטו ריו היה עתיד מבטיח בזכות תלמידיו ששרדו. מאבוני הלך לעולמו ב 23 למאי 1952.
