רבים מהאנשים מתבלבלים בין קראטה כספורט תחרותי לבין קראטה שאינו תחרותי. בקראטה כספורט תחרותי ישנם חוקים רבים המשמשים את המתמודדים בתחרות. חוקים אלה נחקקו על מנת למנוע פציעות, וזאת משום שאמנות הקראטה הינה כל כך קטלנית שאלמלא היו כל כך הרבה חוקים, קרוב לוודאי שהיו הרבה מקרי מוות ופציעות בלתי הפיכות, כמו בעבר. ואלה רק מקצת מהחוקים:
- אסור להתקיף עם הראש, הברכיים או המרפקים.
- אסור לתקוף את הפנים בטכניקות היד הפתוחה.
- אסורות התקפות על הזרועות, הרגליים, המפשעה והמפרקים השונים.
- אסורות התקפות לראש, לפנים, לצוואר, לבטן, לחזה, לגב (לא כולל כתפיים) ולמותניים…
כל כך הרבה איסורים, ובצדק. אבל הדבר דומה יותר לתחרות נגיעות מאשר לקראטה. אם נצפה בתחרות זו נוכל לגלות שבעצם יכול להיווצר מצב אבסורדי, שאחד המתחרים חוטף התקפת מרפק ללסת ונופל ארצה, וע"י זאת הוא מנצח – יריבו מאבד נקודות כעונש על ביצוע פעולה אסורה.
בקראטה שאינו תחרותי, לעומת זאת, יש רק חוק אחד: הקראטקה לעולם לא יתקוף ראשון. הקראטה המקורי הוא ללא מגנים, ללא מגבלות וללא חוקים. הדבר הקרוב ביותר לחוקים שיש בעולמו של הקראטקה זהו המוסר הגבוה שמנחה אותו. הוא יעשה הכול על מנת להימנע מעימות, וילחם רק אם אין ברירה אחרת. במקרה כזה – הקרב ייגמר מהר מאוד. אין סיבובים, אין פעמון, אין שופט שעוצר את הקרב ואין נקודות. הכול מותר: התקפות לעיניים, משיכה בשיער, נקיעת מפרקים… הכול! תרגול של התקפות מסוג זה מתאפשרות רק בדוג'ו בנוכחות סמכות מקצועית, ע"י הציוד המתאים והתרגילים המתאימים המונעים סכנה. פילוסופיית הקראטה דו אינה דוגלת בגישה תחרותית.
הקראטקה מאמין שטוב וראוי לו לאדם לקיים תחרות, אולם אך ורק בינו לבין עצמו, וזאת על מנת להתקדם ולהשיג שיאים אישיים, אין כל סיבה שישווה בינו לבין אדם אחר. על אחת כמה וכמה שלא להביא את עצמו בכוונה תחילה לסיטואציה בה יצטרך להכות אדם אחר, ובטח שלא כדי לזכות בתהילה. הקראטקה שואף לשלום, לצניעות ולחיים פשוטים.
למרות הניגודים השונים בגישה בין קראטה תחרותי לקראטה שאינו תחרותי, ניתן למצוא דבר אחד דומה בשני סוגי הקראטה, והוא הקאטה. הקראטקה מתרגל ומלטש את הקאטה על כל פרטיה הקטנים ביותר בשאיפה לשלמות. כך גם המתמודדים בקראטה התחרותי בתחום הקאטה משקיעים מספר רב של שעות בתרגול של קאטה אחת, בדיוק כמו רקדנים מקצועיים לקראת תחרות בינלאומית. תוכלו לקרוא על כך עוד בעמוד קאטה.