הגנה עצמית – מאמר

דרושה רק צפייה אחת ב"חדשות" על מנת להבין כמה אנו חשופים לתקיפות, לשוד, לאונס ולרצח. יחד עם זאת ידוע היום שרוב התקיפות המיניות, למשל, מתרחשות ע"י אדם שהמותקפת מכירה ולא ע"י זר. מה שמשותף לכל התוקפים זה שהם בדרך כלל מחפשים טרף קל, ועל כן, רוב הנתקפים הם בעיקר נשים, ילדים וקשישים.

נשים, ילדים וקשישים חשופים יותר למקרי תקיפה, זאת היות שהנתונים הפיזיולוגיים שלהם (משקל, גובה) והנתונים הנפשיים שלהם (רוך, עדינות, תמימות…) לא מאפשרים להם לעמוד מול יכולותיו של תוקף חזק.

עם זאת, בעזרת מודעות, טכניקה וידע על גוף האדם, ניתן לפצות על כל אלה, כך שברגע האמת, אפשר יהיה לדעת טוב יותר להתמודד עם כל מצב של סכנה.

 

מיהו האדם האלים?

ניתן להמחיש את התשובה לשאלה זו על ידי אנלוגיה קצרה על שני כלבים – האחד קטן, והשני- גדול. הכלב הקטן מהיר ותזזיתי. רץ בזריזות, אוכל בזריזות ועיניו מתרוצצות מצד לצד בחשדנות. הכול מכנים אותו "עכבר קטן", בשל גודלו הזעיר, ומושיטים יד ללטפו, אך הוא נובח בקול לאות כי הוא חזק, דומה כי מכריז: "היזהרו! אינני עכבר, אלא כלב מפחיד ומסוכן! ונושך את ידיהם.

לעומתו, הכלב הגדול מתנהל בעצלתיים; הולך לאט, לועס לאט, מביט בסביבה באדישות, ואפילו מאפשר לבני אדם ולחיות אחרות להתקרב אליו. הוא לא נובח ולא מאיים, ובכל זאת, אנשים שפוגשים בו באקראי חשים ייראה ושומרים ממנו מרחק.

חשוב שנבין, שאדם אלים הוא, בדרך כלל, אדם שבעצמו סובל ממצוקה, חֶסֶר או נחיתות. האדם האלים דומה לאותו כלב קטן שחי בניסיון להוכיח שהוא לא עכבר. אקט של אלימות יהיה גם פורקן של תסכולים או ביטוי של מנגנוני הגנה נפשיים. (דוגמא: אנס שנאנס בילדותו על ידי אביו האלכוהוליסט).

לעומתו, אדם לא אלים דומה לאותו כלב גדול, בעל ביטחון עצמי, שלא מרגיש מאוים מהסביבה ואין סיבה שיתקוף. אדם כזה עלול להיות תוקפני רק במקרים של מחלת נפש או השפעת סמים או אלכוהול.

 

זיהוי סכנות מבעוד מועד

האלמנט הראשון בהגנה עצמית הוא המודעות. בעזרת מודעות אנו מסוגלים לנצח את הקרב ע"י הימנעות ממנו. כאשר אנו הולכים ברחוב, עלינו לבחון את הסובבים אותנו מהקרוב ביותר ועד הרחוק ביותר, תוך שימת לב לפרטים הכי קטנים.

כשאנו מסתובבים בשעת לילה מאוחרת ורואים אדם חשוד או קבוצת נערים בעלי התנהגות מפוקפקת, עלינו לשים לב לשפת הגוף שלהם, להקשיב לשפת הדיבור שלהם, לבחון מה הם אוחזים בידיהם, להתייחס להתנהגותם ולהיות עירניים לכל התרחשות מוזרה וחריגה.

באם התעורר חשדנו או אם זיהינו סכנה, עלינו להתרחק מהמקום מהר ככל האפשר, ולשאוף להתקרב למקום מואר ולסביבה הומת אדם, ולהימנע מלפנות לסמטאות נידחות וחשוכות, גם אם זה במחיר של להאריך את הדרך הביתה.

 

מתי לתת את הארנק ומתי להילחם?

תקיפות רבות מתחילות מניסיון להוכחת עליונות של התוקף. במקרים רבים התוקף יסתפק בהשפלה מילולית, סטירה או דחיפה. לפעמים יהיה כדאי לנו לחטוף את הסטירה או לתת את הארנק ולא להיקלע למצב מסוכן יותר.

לעומת זאת, במקרים אחרים, התוקף לא יסתפק בסטירה, כי אם ירצה להפגין כלפינו התנהגות אלימה יותר. במקרה כזה, אולי יהיה כדאי לנו ליצור רושם של אדם שלא כדאי להתעסק איתו, אדם שיותר משוגע ממנו, שאין לו מה להפסיד, כדי לגרום לתוקף לחשוב פעמיים לפני שיתקוף.

על מנת לדעת כיצד לנהוג עם כל סוג של תוקף, עלינו לפתח מיומנות של קריאת הסיטואציה וקריאת האדם שעומד מולנו.

 

שימוש יצירתי בסביבה

בימינו, קורבנות כבר כמעט ולא נענים לקריאות "הצילו". אסור לנו לבנות על זה שמישהו יבוא לעזור לנו. כשאנו מזהים סביבה פוטנציאלית לתקיפה ואין ברשותנו נשק או תרסיס כלשהו, עלינו לשאת בידינו חפץ חד, כגון: עט, מזלג, מקל, סיכת שיער וכו', ולא להסס להשתמש בו.

כשאין בנמצא חפץ חד, כל דבר הנמצא בסביבה יכול לשמש ככלי נשק… זריקת חול לעיניים, דקירה באמצעות מטרייה, הסחת דעת באמצעות זריקת עיתון לעבר פניו של התוקף וכו'.

את היצירתיות להשתמש באלמנטים מהסביבה להגנה עצמית, ניתן ללמוד ולפתח. ככל שאדם יצירתי ומנוסה יותר, הוא יכול להגן על עצמו בצורה טובה יותר.

 

נקודות תורפה

נהוג לחלק את גוף האדם לנקודות חוזק (אזורים קשים) ונקודות תורפה (אזורים רכים). בין נקודות החוזק נכללים, בדרך כלל, קודקוד הראש, השיניים, המרפקים, אצבעות הידיים ופרקי האצבעות, הציפורניים, הברכיים, גב כפות הרגליים, העקבים ועוד, ובהן ניתן להשתמש להתקפת נקודות התורפה. בין נקודות התורפה נכללים, בדרך כלל, האשכים, הצוואר והגרגרת, העיניים, הרקות, האף, האוזניים, השיער ועוד, והם האזורים אליהם יש לכוון.

חלוקה זו הינה שטחית ומתאימה לרמת מתחילים. ניתן לקרוא יותר לעומק בעמוד נקודות תורפה.

בכל מקרה, ככל שהידע האנטומי שלנו רחב יותר כך נוכל לנצל אותו לטובתנו בקרב, החל מידע בסיסי ועד ידע נרחב, כגון: היכן עוברים כלי דם, אילו איברים פנימיים כדאי לנו לתקוף.

 

הכרת ההתקפות הנפוצות ביותר

אם נלמד ממקרי העבר ונכיר את ההתקפות הנפוצות ביותר, נוכל ללמוד כיצד להתמודד איתן. אפשר לעשות את זה די פשוט אם אנו מחלקים את ההתקפות לקטגוריות, לסוגים ולטווחים, ומתאימים להם את ההגנות היעילות ביותר. ההתקפות הנפוצות כוללות: דחיפות, אחיזות יד, אחיזות בגד, חניקות, לפיתות, סטירות, אגרופים, בעיטות, איומי סכין, התקפות סכין וכו'.

כשאנו מגיעים לרמה טובה בכל ההגנות, אפשר לעבוד על דברים מורכבים יותר.

 

אגרסיביות ורוח קרב

עדינים ככל שנהיה, בכל אחד ואחת מאיתנו חבויים יצרים חייתיים. ע"י הגירוי המתאים, נדע כיצד לבטא אותם. ישנם תרגילים המיועדים ללמד את המתאמן שימוש בכוח מתפרץ והשקעת כוח מרבי בהתקפה. בתרגילים מסוג זה, עלינו לדמות מצב בו אנו נאבקים על חיינו.

תרגול רב ורכישת ניסיון של עמדת מותקף- בני אדם מגיבים באופן אינסטינקטיבי כאשר הם מותקפים. אנשים שונים מגיבים בצורות שונות. למשל, אדם אחד יגיב בהרמת יד כהגנה על הפנים, אחר יגיב בנסיגה לאחור, שלישי יגיב בהורדת ראשו ועצימת עיניו… תפקיד אמנויות ההגנה והלחימה המסורתיות הוא לעצב את התגובה המולדת לתגובה יעילה שבאה מתוך שלווה וקור רוח.

התרגול היומיומי הוא מה שיעשה את ההבדל בין ניצחון להפסד.

האם יש מישהו שלא טוב בלצחצח שיניים? האם יש מישהו שמתבלבל בפעולת שתיית מים או לעיסת מזון? הפעולות שאנו הכי טובים בהן הן הפעולות שאנו עושים כל יום.

ככל שנתרגל יותר כך נפעל בטבעיות וגופנו ידע, באופן אוטומטי, לעשות את הדבר הנכון.

 

גורם ההפתעה

בזמן אמת, גורם ההפתעה הוא הדבר שיכול להביא את המותקף, בן רגע, ממצב של נחיתות לעליונות. המותקף, שהוא בעצמו מופתע ומבוהל, ייאלץ להתעלות על הפחד ולהשתמש בגורם ההפתעה על מנת להפתיע את היריב ולתפוס אותו לא מוכן. להלן כמה דוגמאות:

דנה נקלעת במצב של ניסיון לאונס ברכבו של האנס. היא פונה אל השכל של התוקף ומנסה לשכנע אותו לעשות איתה הסכם; היא תעשה מה שהוא רוצה בהסכמה, והוא בתמורה לא יפגע בה. בזמן שהוא חושב על זה, היא כבר, כדי לזכות באמונו, מתחילה להתפשט ולגעת בו. היא נגעלת ממנו וזה קשה לה, אבל היא יודעת שזה מה שעשוי להוציא אותה מזה בחיים. ברגע שהוא קצת נינוח, היא מורידה לו את החולצה. כשהחולצה עוברת על פניו, היא תופסת עט שמונח ברכב, דוקרת אותו בעינו ובורחת משם.

דני עומד בתור לקולנוע. לפתע בא אדם גדול מימדים, מאשים אותו בעקיפה בתור ודוחף אותו באגרסיביות. דני רוצה להימנע מהעימות ומנסה לפתור את זה במילים, מעבר לכך, הוא בוחר את מילותיו בקפידה כך שייצרו רושם של "חנון", ובנוסף הוא משתמש בשפת גוף מתגוננת, חלשה ולא מאיימת. מכאן, או שהתוקף יפסיק לתקוף, משום שהשיג את מטרתו הן בהפגנת עליונותו מול כל הנוכחים והן בתפיסת מקומו בתור, או שימשיך לתקוף מתוך הביטחון שדני החנון לא יעשה כלום בנידון. אם הוא יבחר לתקוף, הוא לא יעלה על דעתו שדני החנון יפתיע ויבעט במהרה לאשכיו ויפיל אותו ארצה.

בנושא של גורם ההפתעה, לאנשים בעלי חזות לא מאיימת יש יתרון רב.

 

מצב אמת – קיפאון?

למרבה הפלא, לעתים, גם האדם המיומן ביותר, כשייתקל בפעם הראשונה במצב אמת, יקפא על מקומו כאילו לא התאמן מעולם. קיפאון זה הוא אחד משלושת מנגנוני ההישרדות הבסיסיים בטבע; קיפאון, תקיפה ובריחה (מוכר כ- freeze, fight or flight). לעתים נדמה כי הגוף מבלבל ביניהם- דווקא כשעלינו לתקוף איננו מסוגלים לזוז.

השלב האחרון בהגנה עצמית הוא להתעלות על הגוף ולבחור באופן מכוון את מנגנון ההישרדות הנכון לאותה סיטואציה.

שיתפו: