המילה קראטה (Karate 空手) מורכבת משתי מילים יפניות: קַרָא (空) ו-טֶה(手). קַרָא (空) זוהי המילה הראשונה מביניהן, ומשמעותה רֵיקוּת, רֵיקָנוּת, הֱיוֹת רֵיק, מַצָבוֹ שֶׁל הַדָּבָר הָרֵיק.
כשאומרים על אדם שהוא ריקני, מתפרש הדבר בקונוטציה שלילית; אדם חסר דעת, שטחי ורדוד. הנטייה היא לראות את הריקוּת והמחסור כדבר שלילי, ואפילו יש פתגם המלמד להסתכל על חצי הכוס המלא.
עפ"י פילוסופיית הקראטה-דוֹ ותורות נוספות כמו תורת הטאו הסינית, יש לייחס לריקוּת אותה רמת חשיבות כמו לשפע. היותו של משהו במצב ריק יכול להיות משמעותי, כפי ששתיקה יכולה להיות לעתים בעלת משמעות רבה מזו של מילים.
קחו לדוגמא את התוף. התוף הוא בין כלי הנגינה העתיקים ביותר שידעה האנושות. בעבר הוא שימש בעיקר להעברת מסרים ולטקסים, ותמיד נחשב לאחד הכלים העצמתיים ביותר. התוף מורכב מעץ ועור, אך את עצמתו האדירה הוא מקבל דווקא מהתהודה הנוצרת מהחלל הריק שבתוכו. כמו התוף, ישנם כלי נגינה רבים הבנויים לנצל את כוח הריקוּת.
דוגמא נוספת היא מערכת הנשימה. אם נחשוב על זה, נווכח כי כל עקרון הנשימה מתבסס ומתאפשר רק בתנאי הריקות.
צמח הבמבוק למשל, הוא סמל להתנהגות מופתית מפני שהוא עושה שימוש בריקוּת. ההולכים בדרך הקראטה מעריצים את הבמבוק ושואפים לחקותו בחייהם ובאופן לחימתם. בזמן סערה, הבמבוק מתכופף ונכנע לרוח, ולכן שורד בזמן שעצים איתנים, גדולים וחזקים קורסים ונשברים. הבמבוק יודע להיות חסר ממשות והוא מנצל את היותו חלול וקליל. לכן, אינו נפגע מעוצמתה המלאה של הסערה, ובתומה, הוא חוזר למקומו כאילו לא קרה דבר.
הקראטקה לומד מהבמבוק ולא מסתכל על החיים במונחים של טוב ורע. מחסור יכול להיות מצב טוב, שפע יכול להיות מצב רע. יש לראות את השפע והמחסור כשווים בחשיבותם. כשעלינו לפלס את דרכינו בתוך קהל גדול, עלינו לחפש את החלל הריק. כשאנו מותקפים, לא יהיה נכון להתמקד רק בהתקפה הקרבה שיש למנוע, אלא גם בחלל הריק החשוף שנוצר אצל היריב, אותו נוכל לנצל לטובתנו.
הקראטקה מיישם את עקרון הרֵיקוּת בכמה אופנים עיקריים
ריקוּת הראש מידיעה ופתיחות ללמידה- אדם שחושב שהוא יודע הכל, לא ניתן ללמדו דבר. הריקוּת במקרה זה היא בחירה. גם אם יש ברשותך ידע רב, תמיד ראה את עצמך טיפש והסכם ללמוד עוד. הקראטקה שואף ללמידה מתמדת מכל אדם ומכל מצב. בהתפתחותו הוא מבין שכמה שהוא מתקדם יותר, כך הוא מבין פחות. לכן הוא בוחר כל יום מחדש להיות ריק ופנוי לידע נוסף.
ריקוּת הנפש מכוונות זדון- הקראטקה לומד להתעלות על יצריו ולדחות סיפוקים. הוא לומד שאסור לו לתקוף מתוך כעס או שנאה. הכעס "מעוור" את הלוחם והופך אותו לפזיז, קיצוני וטוטאלי. הכעס הוא חולשה. בהתנהלות מול יריב, צריך להיות שלו ולחכות לרגע הנכון לתקוף. אם נמהר להגיב, אולי ניפול במלכודת שטמן לנו היריב. הקראטקה הינו בעל מוסר גבוה. הוא שואף להכניע את היריב, אך לא ימשיך ויכה אותו לאחר שהובס, לא יגרום לו לנזקים מיותרים ולא ישפיל אותו. זו הכוונה ברֵיקוּת הנפש מכוונות זדון.
רֵיקוּת התודעה ממחשבות והסחות דעת- באימונים חשוב לפתח אסטרטגיות לחימה וטקטיקת קרב. אך בזמן אמת, המחשבה מאטה ומקבעת את הלוחם ועלולה לגרום לכישלון. בקרב אמיתי אסור לחשוב! אם אימנו את גופנו טוב מספיק והטמענו בו את עקרונות הלחימה ע"י תרגול רב, נוכל לסמוך עליו שיתפקד על הצד הטוב ביותר ונגדיל את הסיכויים לצאת בשלום ממצבים מאיימים.
רֵיקוּת הקיבה, שלפוחית השתן והריאות- הקראטקה מקפיד לאכול לשובע ולשתות לרוויה ולא מעבר לכך. בנוסף הוא מקפיד להתרוקן לעתים קרובות ולא להותיר את גופו מלא במזון ובנוזלים. התוצאה של אגרוף בשלפוחית שתן מלאה, זהה לזו של זריקת בלון מים על רצפה מגובה רב. הנזק עלול להיות בלתי הפיך. ולכן הקראטקה מקפיד לשמור את גופו ריק ככל האפשר, על אחת כמה וכמה כשהוא בסביבה עוינת. בנוסף, באימוני הקראטה, הוא לומד כיצד לספוג מכות בצורה נכונה כאשר הוא מרוקן את ריאותיו מאוויר ודוחס את איבריו הפנימיים אחד כלפי השני.
משל הסירה – מתוך כתביו של החכם הסיני צ'ואנג טסה
כאשר אדם חוצה את הנהר בסירה, וסירה ריקה מתנגשת בסירתו, האיש לא ירגז עליה. אך אם יהיה אדם בסירה השנייה, הוא יצעק וילווה את דבריו במטר קללות.
במקרה הראשון הוא לא רגז כלל, ואילו עתה הוא רוגז, שכן אז הוא עמד בפני הריק, ואילו עתה הוא עומד בפני המלא. אם אדם היה יכול לרוקן עצמו, וכך כשהוא ריק, לשוטט בעולם, מי יכול היה לפגוע בו?
